זוגות

שתי הדמויות מאלומיניום יצוק, המרכיבות את זוג (2003), אמורות לתמוך זו בזו לנצח. בורז'ואה סבלה כל חייה מחרדת נטישה ופרידה, פחד ששורשיו בילדותה המוקדמת. הזוגות הרבים בעבודתה, שנוצרו מחומרים מגוונים, ובקני-מידה שונים, ולפעמים הם תלויים על בלימה מחוט בודד, מבטאים חרדה מפני האפשרות של אובדן מושא האהבה. הפסלים התלויים, הסבים על צירם בכיוונים מנוגדים, שורים במצב מתמיד של סכנה ואמביוולנטיות. הספירלות, שעבודתה של בורז'ואה משופעת בהן, מהדהדות את תנועת הדמויות המסתובבות בשניוּת הפנימית המובנית בצורתן:

״הספירלה היא ניסיון לשלוט בכאוס. היא בנויה משני כיוונים. איפה את ממקמת את עצמך, בשוליים או בעין המערבולת? מה שמתחיל בחוץ הוא פחד מאובדן שליטה: ההתלפפות פנימה היא התכווצות, נסיגה, הידחסות עד לנקודה של היעלמות. מה שמתחיל במרכז הוא המימד החיובי: התנועה החוצה מייצגת נתינה, ויתור על שליטה, אמון, האנרגיה החיובית של החיים עצמם.״

רבים מן הזוגות של בורז'ואה עשויים מאריגים – בגדים, שמיכות, מגבות – שאותם שמרה בביתה במשך שנים רבות. המלבושים הללו היו, כדבריה, "סימני דרך" משמעותיים בחייה, ויחד הם התוו יומן של אנשים, מקומות, אירועים וזכרונות מן העבר. באמצעות שילובם והפנמתם בעבודות האמנות שלה, ביקשה בורז'ואה שהם יאריכו חיים אחריה ובכך ינציחו את נוכחותה הפיזית. לא-פעם כתבה שחרדה ופחד מחוללים תחושות של התפרקות גופנית, של אובדן שליטה. תפירתן, איחוין וכריכתן יחד של חתיכות האריג בעבודותיה, היו ביטוי של הזדהות עם אִמה ומִשאלה להשגת שלמוּת נפשית.